פסק-דין בתיק עש"ת 35988-03-12

השופט אילן איטח

1.                  לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר חריש נאזם ומר מאיר זמיר; על"ח 15216-10-11) מיום 15.2.12, ובו נדחה ערעורו של המערער על החלטת ועדת העררים שליד שירות התעסוקה מיום 19.9.11.

2.                  המערער, יליד 1962, עלה לישראל בשנת 2006. בחודש יולי 2006 נפגע המערער מנפילת קטיושה והוכר כנפגע פעולות איבה. החל משנת 2007 רשום המערער בהבטחת הכנסה.

3.                  ביום 14.8.11 הופנה המערער לחברת סיעוד לעבודה של טיפול בקשישים. מדובר בעבודה מתאימה. ביום 15.8.11 ניגש המערער לראיון אצל נציג המעסיק. שם הוצעה לו עבודה של 6 שעות שבועיות בבוקר, על פני שלושה ימים - שעתיים בכל פעם. המערער לא נענה להצעה על אתר, וביקש - כך כפי גרסתו בערר - לבדוק מול שירות התעסוקה האם עבודה של 6 שעות שבועיות די בה. לטענתו, נאמר לו בשירות התעסוקה כי הוא אמור לעבוד 16 שעות שבועיות. עוד טען המערער כי נציג המעסיק הבטיח לשמור לו את העבודה עד ליום 17.8.11. למחרת, 16.8.11, ניגש המערער לשירות התעסוקה, נאמר לו שהוא יכול לקבל את העבודה, ואז ידרש להתייצב בלשכה פעמיים בלבד. ביום 17.8.11 בשעה 12:00 חזר המערער למעסיק, על מנת לקבל את העבודה - אך נאמר לו כי העבודה כבר לא אקטואלית. המעסיק סימן על גבי טופס ההפניה את החלופה של " אחר" - כסיבה לאי קבלתו לעבודה וכתב כך: "הנ"ל הגיע אל משרדנו ב 15.8.11 הוצעה לו עבודה של 6 ש"ש והוא ביקש לחשוב על כך. הגיע ב 17.8.11 בשעה 12:00 ואמר שרוצה לקחת העבודה. נאמר לו כי לקוחות לא יכולים לחכות יומיים למטפל שיסכים להגיע אליהם ועל כן העבודה לא אקטואלית".

4.                  ביום 18.8.11 נרשם למערער סירוב, עליו הגיש ערר לועדת הערר שליד שירות התעסוקה (להלן - הועדה). ביום 19.9.11 התקיים הדיון בערר. בתום הדיון החליטה הועדה כי המערער לא פעל במאמץ סביר ובתום לב כדי לקבל העבודה שהוצעה לו, וכי היה עליו להענות להצעה ורק אחר כך לבדוק את הטעון בירור, אם בכלל היה צורך בבירור.

5.                  כנגד דחיית הערר הגיש המערער את ערעורו לבית הדין האזורי. בית הדין עמד על כך שדורש עבודה מחוייב לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד וכי שאלת סבירות המאמץ תבחן, בין השאר, בשים לב לסוג העבודה, ענף העבודה, מקום העבודה ומצב המופנה לעבודה. בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי המערער לא פעל כפי שהוא היה מחוייב לפעול ובדין נדחה ערעורו על רישום הסרוב.

6.                  לפנינו חזר המערער על טענותיו: בין היתר טען המערער כי הוא לא סרב להצעה; כי כל שביקש הוא לבדוק האם הצעת העבודה מתיישבת עם חובתו להתייצב בלשכה ועם התכנון להתחיל ללמוד עברית באולפן בשעות הבוקר; כי נאמר לו על ידי נציג המעסיק כי העבודה תשמר לו יומיים; כי בהליך בפני בית הדין האזורי נפלו פגמים שונים.

7.                  לאחר ששקלנו את כלל החומר שבתיק ואת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות מהנימוקים שיפורטו להלן:

א. סירוב לקבל עבודה אינו טעון סירוב מפורש וניתן להסיקו מהתנהגות דורש העבודה. כך למשל סרוב יכול ויתגבש אם דורש העבודה לא עשה מאמץ סביר לקבל על עצמו את העבודה או אף אם גרם לכך שהצעה שהופנתה אליו לא תהיה עוד בתוקף בשל הצבת תנאים או בשל דרישות שלא היתה הצדקה להתנות או לדרוש.

ב.  במקרה שלפנינו - התאור העובדתי שנכתב על ידי המעסיק בטופס ההפניה - ולפיו המערער ביקש לחשוב על ההצעה, אינו סביר ומגבש התנהגות המלמדת על חוסר רצון לקבל את העבודה. דורש עבודה מחוייב לקבל כל הצעת עבודה מתאימה - ובמקרה הנוכחי העבודה היתה מתאימה.

ג.   המערער טוען כי התאור העובדתי האמור אינו מדוייק והוא פרי חוסר הבנה של נציג המעסיק ביום 17.8.11 את מה שארע עם נציג אחר של המעסיק ביום 15.8.11. לטענתו, הוא לא ביקש שהות לחשוב, אלא ביקש לבדוק עם שירות התעסוקה האם עבודה של 6 שעות שבועיות מספיקה. גם אם נקבל גרסה זו - אין בכך כדי לשנות מהתוצאה. כפי שקבעה הועדה - מצופה היה מהמערער כי יקבל את העבודה החלקית, ואחר כך יבחן את אשר צריך לבחון, אם בכלל. העובדה כי רק עבודה של 16 שעות שבועיות פוטרת מהתייצבות או העובדה כי המערער צפוי להתחיל אולפן בעברית אינן מצדיקות את תשובת המערער למעסיק. ודאי מקום שלא הוכחה הטענה לפיה המעסיק הבטיח לשמור את ההצעה בתוקף עד ליום 17.8.11. טענה זו לא נתמכה בשום ראיה, ואין לה כל ביטוי בגרסת המעסיק בטופס. משכך, ניתן לראות את המערער כמי שגרם, וללא הצדקה, לכך שההצעה שהופנתה אליו לא תהיה עוד בתוקף.

ד. לא זו אף זו, דורש עבודה סביר ותם לב, אשר פועל לקבלת העבודה, לא היה מחכה יומיים על מנת לחזור למעסיק בתשובה. לכל המאוחר כבר למחרת בבוקר, עם סיום הבירורים בלשכת התעסוקה, היה על המערער לחזור למעסיק עם תשובה. לא היתה כל הצדקה להמתין יום נוסף עם התשובה למעסיק. לפנינו טען המערער כי הוא לא שב למעסיק כבר ביום 16.8.11 משלושה טעמים: הראשון, חשש שהמרחק בין לשכת התעסוקה למשרדי המעסיק לא היה מאפשר לו להגיע למעסיק לפני תום יום העבודה; השני, העובדה שהוא לא לקח עימו את תרופותיו כי לא תכנן להגיע למעסיק באותו יום; השלישי, שהגיע הביתה וניסה ליצור קשר עם המעסיק. בכל הכבוד, טעמים אלה אין בהם כדי להצדיק את העיכוב בתשובה למעסיק. ודאי משהמערער הגיע למעסיק רק בצהרי יום 17.8.11 ולא בבוקרו של אותו היום. התנהלות שכזו אינה מתיישבת עם רצון כן לקבל את העבודה.

ה. לסיום - לא מצאנו מקום לדון בטענות המערער לגבי ההליך בבית הדין האזורי, ובכלל זה טענות שענינן טעמי פסלות שצריכות היו להטען בעיתן, לרבות הגשת ערעור על דחייתן וטענות על איחור של שירות התעסוקה בהגשת המסמכים.

8.                  סוף דבר , דין הערעור להדחות. בשים לב למהות ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ג (12 פברואר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.